גזר דין בתיק ת"פ 53096-03-12

1.      הנאשם לפניי הורשע, על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן מיום 29.05.12 (להלן: "כתב האישום"), בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); תקיפת בת-זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק (שני מקרים); איומים, לפי סעיף 192 לחוק; החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק; נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3), 64ב ו-39א לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961; וניסיון לתקיפת עובד ציבור, לפי סעיפים 382א(א) ו-25 לחוק.

2.      על-פי המפורט בכתב האישום, הנאשם ונטליה ליוטוב (להלן: "המתלוננת") נשואים מזה כ-17 שנים, ובמועדים הרלוונטיים לכתב האישום התגוררו יחדיו בביתם בטבריה (להלן: "הבית").

            כשבע שנים טרם הגשת כתב האישום, בתאריך מדויק שאינו ידוע למאשימה ובעת שהתגוררו בבית אחר בטבריה, תפס הנאשם את המתלוננת בצווארה והיכה אותה       באמצעות מכת אגרוף בפניה. כתוצאה מן המעשים נגרמו למתלוננת כאבים בפנים ובלסת     וכן אודם בפניה.

            כחמש שנים טרם הגשת כתב האישום, בתאריך מדויק שאינו ידוע למאשימה, פרץ ויכוח     בין הנאשם למתלוננת בעת שהיו בבית, במהלכו תפס הנאשם את המתלוננת בידיה ודחף         אותה לעבר הקיר. כתוצאה מכך נפלה המתלוננת על השולחן ונחבלה בידיה.

            בתאריך 22.03.12 התעורר בליבו של הנאשם חשד כי המתלוננת בגדה בו. הנאשם התקשר   אל הוריה של המתלוננת, גידף את המתלוננת ואיים באוזניהם כי יהרוג אותה, וזאת            בכוונה להפחידם. בהמשך, בסמוך לשעה 09:00, הגיע הנאשם אל בית החולים "פוריה",           שם עבדה המתלוננת כאחות, וביקש לשוחח עמה. לאחר שיצאו השניים אל מחוץ    למחלקה בה עבדה המתלוננת (להלן: "המחלקה"), החל הנאשם לגדף את המתלוננת,      תפס בצווארה, חנק אותה והיכה אותה באמצעות אגרוף בפניה. כתוצאה מכך נזרקה          המתלוננת לאחור. בהמשך, איים הנאשם על המתלוננת כי במידה ותשוב אל הבית הוא             יהרוג אותה, ולאחר מכן עזב את המקום.

            בסמוך לשעה 12:00 באותו יום נהג הנאשם מביתו אל בית החולים באמצעות רכבו מסוג     מיצובישי, מ"ר 8238435, כשהוא בגילופין. הנאשם הצטייד בסכין מטבח (להלן:      "הסכין") ונכנס אל המחלקה. המתלוננת, בהבחינה בנאשם, ניסתה לברוח אל חדר   ההלבשה. הנאשם רדף אחר המתלוננת, דחף אותה אל תוך החדר, סגר את הדלת    והחל להפליא במתלוננת מכותיו,             באמצעות אגרופים לפניה ולפלג גופה העליון. תוך כדי       המעשים גידף הנאשם את המתלוננת ואיים עליה שיהרוג אותה. בהמשך הוציא הנאשם      את הסכין ממכנסיו, הניף אותה לעבר המתלוננת והמשיך להכותה, כשהמתלוננת             מגוננת על גופה עם ידיה. מיד לאחר מכן נכנסה אל החדר אחות שעבדה עם            המתלוננת.         האחות הדפה את הנאשם והרחיקה אותו מן המתלוננת. בינתיים, הגיעו אל המקום אנשי       סגל ומאבטחים של בית החולים אשר ניסו להשתלט על הנאשם. הנאשם התפרע, תקף             שני אחים שעבדו במקום            ושניסו לסייע בהשתלטות עליו, וכן ניסה לנשוך את אחד      המאבטחים.

            כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת חבלות גוף רבות והיא נזקקה לטיפול             רפואי.

הסדר הטיעון

3.      בדיון מיום 29.05.12 הודיעו הצדדים על הסדר טיעון, לפיו הודה הנאשם, כאמור, בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירות שיוחסו לו. עוד הוסכם, כי לגבי העונש תטען המאשימה לעונש ראוי של 4 שנות מאסר בפועל לצד עונשים נלווים, ואילו ההגנה תטען באופן חופשי לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן.

תסקיר שירות המבחן

4.      מן התסקיר שנערך על-ידי שירות המבחן עולה כי הנאשם בן 44, נשוי למתלוננת ואב לשני בנים בני 10 ו-15. בני הזוג נישאו בשנת 1995 ועלו ארצה בשנת 1999.

            הנאשם עבד כשבע שנים במפעל למוצרי פלסטיק, שם התמיד והצטיין עד למעצרו, וזאת      במסגרת אינטנסיבית של עבודה במשך שבעה ימים בשבוע.

            פרט לאשתו וילדיו, אין לנאשם משפחה קרובה בישראל.

            מן התסקיר עולה כי קיימת תלות רגשית של הנאשם במתלוננת, אשר מתקשה להתנתק        ממנה, וכן כי תחושות הפגיעה אשר היוו גורם מניע ("טריגר") למעשיו, עדיין קיימות       אצלו.

            קצינת המבחן סיכמה כי לאור המידע שברשותה, רמת הסיכון להישנותם של מקרים          דומים היא גבוהה, ושלפיכך ראוי לשלב במקרה זה בין שיקולי הרתעה ושיקולי שיקום.           בהיבט ההרתעתי המליצה להטיל על הנאשם תקופת מאסר לנשיאה בדרך של עבודות           שירות, ובהיבט השיקומי סברה כי יש להעמידו למבחן למשך שנתיים, במסגרתו יופנה             לאגף לטיפול בהתמכרויות לצורך אבחון וטיפול.

            בנוסף, המליצה על הטלת מאסר מותנה ארוך, וכן להימנע מהטלת קנס, בשל המצוקה         הכלכלית אליה נקלע הנאשם עקב מעצרו.

טיעוני הצדדים

5.      באת כוח המאשימה ציינה בטיעוניה את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, כשלדבריה אין מדובר במקרה בודד של אלימות מצד הנאשם כלפי המתלוננת, ושהאירוע האחרון מיום 22.03.12 כולל אלימות קשה וברוטאלית כלפיה. לדבריה, מצוקת הנאשם אינה יכולה להוות הצדקה למעשיו.

            עוד נטען כי האירוע האחרון מלמד על תכנון מוקדם, כשהנאשם עשה דרכו מביתו אל         מקום העבודה של המתלוננת כשהוא מצויד בסכין; כי יש ליתן משקל לנזק הפיזי והנפשי           שגרם הנאשם למתלוננת; ושלא ניתן לזקוף לזכות הנאשם העדר עבר פלילי במקרה זה,       בהינתן האלימות המתמשכת כלפי המתלוננת.